עליי  - אישי

 

משפחתית

 

אני נשואה למיכה וביחד מגדלים את ענבל, רועי ועדיה האהובים. רוצה לבלות יותר עם בני משפחתי אך מפאת מלאכתנו המרובה וזמננו המצומצם המטרה הנכספת מושגת בחלקה, במפגשים משותפים כמו בארוחות, בשיחות, בנסיעות, בקניות ובצפייה משותפת בסרטים ובסדרות טלויזיה. בנוסף אני שומרת על מספר משחקיי קופסא מילדותם, מתוך תקווה, שיום יבוא וניתפנה לכך.

 

אישית

 

אני מאד אוהבת תיאטרון, קולנוע, מוזיאונים, ספרות (לקנות ולקרוא ספרים ועיתונים ואת עיתון "הארץ" במיוחד), לטייל, לצלם, לשחק, ואת חברותיי וחבריי, ומנסה לממש את אהבותיי בזמן שיש ובזמן שאינו, תמיד מצטערת שהלילה מגיע כי יש עוד הרבה מה לעשות והמון להיות.

מאמינה מאד בשינויים אישיים ומשתדלת לבצעם והרבה פחות ביכולת לשנות את האחר.  רק לאחרונה הוספתי לפעילות הספורטיבית שלי ריצה - שמאד לא רציתי בה, אך כשהזדמן לי רצתי ואף זכיתי בתחרות במקום השלישי. אמנם המרחק היה קצר - שני ק"מ בלבד, אולם בהתחשב בעובדה שזו היתה הפעם הראשונה שרצתי בכלל (מאז תקופת התיכון שאז הקפנו את ככר המדינה מספר פעמים...) ומרחק כזה, ההישג היה גדול ומכובד. (עד אז רצתי כ-200 מ' בלבד). היום אחרי כחודשיים עם מעט מידיי אימונים אני מגיעה  ל-3.5 ק"מ. היעד שלי הוא 5 ק"מ בשלב הזה. לצידי רצה המאמנת שלי, חברתי אורלי ויתכן שבלעדיה לא הייתי מצליחה לפרוץ את הגבולות של עצמי. 

פעילויות ספורט נוספות שנוספו לשגרת חיי בשנים האחרונות הן צעידות, עיצוב הגוף ולעיתים רכיבה על אופניים ויוגה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התנדבות

 

שנים רבות התנדבתי בבתי הספר של ילדיי בתפקידיי ראש הוועד וחברת וועד, וגולת הכותרת:

במשך כ-17 שנים שימשתי כמרכזת וועד עמותת עולי מזריץ'-דפודלסיה בישראל, הממוקד  בהנצחת קהילת מזריץ' שהושמדה בשואה. במסגרת תפקידי יזמתי, והובלתי יחד עם יו"ר העמותה וחבריי הצוות המוביל פרוייקטים של הנצחת הקהילה (הפקת סרט תיעודי "אמריקה הקטנה", הצבת פסל בעיר מזריץ' ועוד) ועסקתי בכתיבה ובעריכה של מגזינים שנתיים - 'מעזריטשער טריבונע' ואלבום זיכרון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

http://www.mezritch.org.il

 

יצירה

 

כתיבה והוצאה לאור של הספר "ייסורי מיתה" בהוצאת צבעונים (2011), העוסק בפרידה שלי  מאבי. בספר אני מקיימת דיאלוג עם אבי הנוטה למות, עם עצמי  עם אימי עם אחיי עם סביבתי הדוממת והחיה ועם אלוהים ובוחנת בצער ובאימה מלווים באהבה את מערכת היחסים עם אבי שבמהרה יבוא קיצה. הטקסטים הקצרים הם פרץ ספונטני שנבע במהלך הפרידה האישית אך הנושא האוניברסלי יוצר חיבור עם הרבים ויכול לסייע להם בהתמודדות עם שכול וכאב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מדברי הקוראים:                                                                                          

 

נאוה סמל, סופרת

...מצאתי בספר שורות יפות שנגעו ללבי

 השיר הטוב ביותר בקובץ הוא בשבילי "הישג" שמכיל בתמצית את הניצחון הקטן  של שורדי השואה, שאילמלא שרדו אז את המוות הלא טבעי, לא היו מגיעים אל המוות הטבעי שבא אחרי חיים מלאי משמעות ושיקום, ומשפחה, וילדים ונכדים.

 

 יעל דן, עיתונאית

ספרה של שרית פרידמן-ברזניאק "ייסורי מיתה" כתוב בכישרון רב, בכנות ובאומץ, הוא מרגש, חודר לנימי הנפש ונוגע בליבה של כול בת שאיבדה את אבי.

 

יעל קלו-מור, משוררת

בכל פעם שאני פותחת את הספר "ייסורי מיתה" בעמוד אקראי, אני נעצרת ומתפעמת, מתפעמת מכמה רגש ניתן להטמין במילים ספורות שעטות עליך מכל הכיוונים  ורבות על הדמעה שלך והחיוך שלך והאינטיליגנציה שלך והזיכרון שלך  והלב שלך והתובנות שלך ובסופו של דבר מצליחות להשאיר איתן את כל אלה ביחד.

כל פעם שאני פותחת את דפי הספר באקראי אני פוגשת באקראי רגשות אחרים, שימחה ומרץ ותקווה לצד עצב ויאוש וכניעה לצד אסירות תודה לצד סוף ולצד התחלה.

ככה הספר הזה , ככה הכתיבה שלך שרית כמו החיים שלנו מיטלטלת ומטלטלת ושואבת ומרוקנת ומצד שני ממלאת. ממלאת בחיבור למה שיצרת וביופיו של הכשרון.

 

להרחבה:

 

אתר סימניה

 

אתר צבעונים

 

פיסלה של הפסלת יעל ארצי                     "מזריץ'"

 הוצב  בכיכר  העיר במזריץ'  בשנת 2009 לזכר תושבי        העיר שניספו בשואה.